<h1>שיטה קדמונית — קידושין</h1>
<h2>דף טז.</h2>
[קידושין י"ג ע"ב] כי נח נפשיה דר' אסי עיילי רבנן לנקוטינהו לשמעתיה ויתבי וקאמרי הא דתנן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה שהרי יולדת מטמאה מקדש וקדשיו עד שתביא חטאת ועולה ואם הביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה. אבל אם הביאה עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה משום שלעולם החטאת קרב ראשון וא"ר יהודה אמר שמואל והוא שהפרישתם מחיים. פי' עד כאן לא אמרינן שהאשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה אלא היכא דהקריבה החטאת והפרישה העולה דאי לאו הכי אין היורשים חייבין בעולה אלמא קא סבר שעבוד לאו דאוריתא, פי' שעבוד נכסים של אדם שיהו משועבדים לפרוע מהם חובותם אינן מן התורה דאי מדאוריתא אפילו לא הפרישתה מחיים נמי יביאו יורשים עולתה רב אסי אמר ר' יוחנן אע"פ שלא הפרישתה מחיים נמי יביאו יורשים עולתה אלמא קא סבר שעבודא דאוריתא. והני מילי דאמרינן הכא האשה שהביאה חטאתה ומתה (היכא דפרישנא מחיים) [היינו] דוקא בשהביאה והקריבה חטאתה בתחלה אבל הפרישה חטאתה ועולתה לעולם אין יורשים יכולים להקריב עולתה משום דחטאת קודמת לעולה לעולם וכיון דחטאת אינו קרב שהרי מתו בעלים העולה נמי אינה קריבה דליכא למימר דחטאת כמאן דליתיה דמי ויהיו יורשים מקריבים העולה לפי שהעולה מחמת חטאת היא באה וכיון שהחטאת אינו העולה נמי אינה קריבה. ויש מדקדקים מדקא תני סופא דההיא מתני' הביאה עולה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה משמע הא היא היכא דהביאה עולתה בתחלה מביאה חטאתה ואינה צריכה להביא עולה אחרת אלמא עולה שקדמה לחטאת כשרה והא דאמרינן בפרק תמיד נשחט [פסחים נ"ט ע"א] וכי תימא בשקרבה עולתו ומי קרבה עולתו קודם לחטאת והתניא וכו' ואמר רבא שאני עולת מצורע דכתיב ביה והעלה את העולה שהעלה כבר, אלמא דדוקא במצורע אבל בעלמא אפילו בדיעבד נמי אסור. ויש לתרץ דה"ק האשה שהביאה עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה הא היא בדיעבד תביא חטאתה אחר העולה דכיון דאשכחן גבי מצורע שמקריב חטאת אחר עולה כדנפקא לן מקרא גבי אשה נמי בדיעבד היכא דהביאה עולתה בתחלה תביא חטאתה ואינה צריכה עולה אחרת. אי נמי יש לתרץ דסופא דמתני' דהתם סתמא קא תני וקאי בין אאשה בין אמצורע, אי אמרינן דאאשה קאי מאי הביאה דקא תני הפרישה ודיקינן מינה הא היא היכא דהפרישה עולתה תביא חטאתה ובלבד שתקריב חטאתה בתחלה ואחר כך עולתה, ואי אמרינן דאמצורע קאי מאי הביאה הקריבה ממש ואפילו הכי מקריב חטאתו אחר כך בלא עולה אחרת משום דכתיב ביה והעלה את העולה שהעלה כבר.
<h2>דף כו.</h2>
[קידושין ז' ע"א] אמר רבא התקדשי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת משום דאתתא לבתרי גברי לא חזיא אבל גברא ודאי חזי לתרי נשי והמקדש לחצייו הרי זו מקודשת. וליכא למימר דניפשוט קדושין בכולה דהא איכא דעת אחרת וכיון דאיכא דעת אחרת ואיהי לא בעיא דלתקדש אלא חציה לא פשטו קדושין בכולה וכיון שכן אינה מקודשת דאתתא לבתרי לא חזיא. והא לא דמיא אלא להא דתניא בהמה של שני שותפין הקדיש חציה האחד הרי זו קדושה ואינה קריבה לפי שחצי בהמה אינה ראויה להקרבה, ואפי' לקח החצי אחר מאת חברו והקדישה כלה קדושה ואינה קריבה דכיון דנדחה בתחלה להקרבה ידחה לעולם אלמא דכיון דאיכא דעת אחרת בהך בהמה בשעת ראשון דהינו הקדיש בלחוד ולא בעי למקדש חצי האחר חציה קדושה ואינה קריבה ולא אמרינן ליפשטו קדושין בכולה. ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה, שקדושה ואינה קריבה.
<h2>דף כו:</h2>
[קידושין ז' ע"ב] ש"מ תלת ש"מ בעלי חיים נדחים. פי' דכיון דאמ' קדושה ואינה קריבה ש"מ דיש דחוי בקדשים בעודם מחיים ודלא כמ"ד [יומא ס"ד ע"א] דאין דחוי בקדשים אלא משהם נשחטין כגון שארע בהן אחד מן הפסולין אבל מחיים אין דחוי. וש"מ דחוי מעיקרא הוי דחוי דכיון דאמ' חזר ולקחה כלה קדושה ואינה קריבה ש"מ דדיחוי מעיקרא הוי דחוי לעולם ואפי' חוזר ונראה אינו ראוי ודלא כמ"ד [סוכה ל"ג ע"ב] דעד כאן לא אמרינן דהוי דיחוי אלא נראה ונדחה שאם חוזר ונראה אינו ראוי. וש"מ יש דיחוי בדמים. פי' יש דיחוי בדבר שאינו קדוש אלא קדושת דמים דהינו הא דכיון דאינה קריבה אין עליה אלא תורת קדושת דמים בלחוד. והקשה הראב"ד ז"ל מכדי הכא דיחוי מעיקרא אינו אלא בדבר שאינו קדוש אלא קדושת דמים בלחוד דהיני הך בהמה דקדושה ואינה קריבה, ואם כן אמאי עביד מניהו תרי מילי ואמ' וש"מ דיחוי מעיקרא הוי דחוי וש"מ יש דחוי בדמים והלא חד מילתא נינהו. ותירץ הרב ז"ל דאין הכי נמי דהכא דחוי מעקרא לא משכחת ליה אלא בדבר שאינו קדוש אלא קדושת דמים אלא דכיון דיש מקום דיש קדושת דמים ואין דחוי מעיקרו ויש דחוי מעיקרו אפי' בדבר שהוא קדוש קדושת הגוף עביד מניהו הכא תרי מילי. והיכי דמי קדושת דמים שאין דחוי מעיקרא כגון שהקדיש מעות לקנות מהם חטאת או עולה ונשתמד וחזר ונתגייר שהרי זה דחוי ואינו דחוי מעיקרא והוא קדושת דמים בלחוד. ודחוי מעיקרא בדבר שהוא קדוש קדושת הגוף כי הא דאמר' במסכת תמורה [כ"ו ע"א] בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדושה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה, והא הכא קדושת הגוף היא דהא אמר ועושה תמורה ויש בה דחוי מעיקרא בשעה שהקדישה לעולה ולשלמים לפי שאינה ראויה לא לזה ולא לזה דחצי בהמה אינה ראויה לכלום.
<h2>דף לד.</h2>
[קידושין נ"ו ע"א] מתני'. המקדש בערלה ובכלאי הכרם וכו' אינה מקודשת. וא"ת ואמאי לא והא שלא כדרך הנאתו הוא ושלא כדרך הנאתו שרי וכדאמרינן במסכת פסחים [כ"ה ע"ב] רבינא הוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה אמר מידי דרך הנאתן קא עבידנא. י"ל דאינו מותר שלא כדרך הנאתו אלא במקום חולי ואפילו חולי שאין בו סכנה אבל שלא במקום חולי אפילו שלא כדרך הנאתו נמי אסור. וא"ת מיכדי הני נשרפין נינהו וכיון שכן אמאי אינה מקודשת באפרן דהא קי"ל [תמורה ל"ד ע"א] אפרן מותר. וכי תימא דהב"ע בשאין באפרן שוה פרוטה והא מתניתין סתמא קאתני אינה מקודשת ואפילו יש באפרן שוה פרוטה, ועוד דהא דומיא דשור הנסקל קאתני ובודאי יש באפרו שוה פרוטה ועוד גרסי' בתוספתא [פ"ד ה"ז] המקדש באשרה ופירותיה בעיר הנדחת וביושביה וכו' אע"פ שמכרן וקדש בדמיהן אינה מקודשת ואע"פ שיש באפרן שוה פרוטה. וי"ל דטעמא משום שלא קדשה אלא במה שהוא בעין וכיון שאין לה בהן הנאה של כלום אינה מקודשת ואע"פ שבאפרן שוה פרוטה.
